לאיכות חיים ישנה השפעה רבה על הארכת החיים. זקנים שסובלים ממחלות שונות ומתאשפזים בבתי חולים וכאובים יום יום מזריקות ופרוצדורות רפואיות, יעדיפו לא להמשיך את חייהם. הכאב בעולם הזה גורם להם לרצות לעבור לעולם הבא. לעומת זאת, ישנם זקנים שגרים בדיור מוגן עם זקנים אחרים ונהנים משגרה של משחקי ברידג’, אימוני בריכה ואפילו סתם לשתות קפה עם דייר נוסף. דבר זה, מעלה את איכות חייהם של הזקנים וניתן לראות שהם מגיעים לגילאים מאוד מכובדים. גם זקנים שחיים בקרבת משפחתם יכולים להגיע לגיל מאוד מבוגר, משום שאיכות החיים שלהם עולה והם לא מרגישים בודדים, ובעקבות כך חייהם מתארכים.

ישנו ערבוב בין אוטונומיה של המטופל וקבלת החלטה מקצועית של הרופא. ישנם מקורות יהודיים המסבירים כי ערך החיים וקדושתם עומדים בפני עצמם, בהם כל יום בסוף החיים הוא יקר כמו שנת חיים. למרות הסבל שתרופות עלולות לגרום, על כל רופא לראות את הארכת חיי החולה שלו כהצלחה- אפילו אם מדובר במספר ימים. לכן חשוב תוך הסתכלות על רצון המשפחה של המטופל (ישנם יתרונות כלכליים וטכנולוגיים המפיחים תקווה במשפחה), לאפשר לו בזמן מחלה חשוכת מרפא לא לסבול מכאבים בעזרת תרופות, הזנה וכדומה. יכולה להיות פגיעה בעצמאות של המטופל אך היא יכולה להועיל לו בימיו האחרונים. בנוסף, אם מדובר בהזנה מלכותית, במקרה שהיא לא קיימת היא יכולה לגרום ל”אכילת נוחות” – אי אכילה בעתיד כתוצאה מהיעדר תבונה מה שיכול לגרום לתחלואה נלווית ואף מוות. (על פי המאמר של אפרת גיל)

לסיכום, בזמן מצבים קיצוניים, כן צריכה להיות התערבות מסוימת של בני המשפחה בהחלטות על חייו של המטופל, היכולות להועיל למטופל עצמו וגם לבני משפחתו.