לדעתי לכל אדם יש תפיסה שונה למה היא איכות חיים עבורו. לכן אדם שמצליח לתפקד בצורה שמספקת אותו והדבר נותן לחייו משמעות ואיכות חיים טובה יחווה ככל הנראה גם אריכות ימים. מנגד ישנם קשישים שתפקודם נפגע ואף הולך ומדרדר, והדבר פוגע באיכות חייהם. מקומה של המשפחה לתת את דעתה  בנושא אך לדעתו של האדם יש משקל רב יותר (בהנחה שהוא מתפקד תקין מבחינה קוגניטיבית). האדם יכול להעיד על איכות חייו בצורה הטובה ביותר, ובמקרים שבהם הקשיש חווה קושי וסבל יום יומי והוא אינו רוצה לסבול עוד, תהיה פגיעה באריכות חיו באופן טבעי.

דעתי היא שעצמאות של האדם נמדדת על פי איכות חייו כלומר, המידה בה האדם מעריך את האושר שלו, כל אדם נותן הגדרה שונה לאושר שלו. כלומר , אם האדם מרגיש עצמאי גם כאשר הוא על כיסא גלגלים או גם כשהוא לוקח המון תרופות ועדין יכול להמשיך את חייו ולממש את רצונותיו ביום יום באופן עצמאי או על ידי עזרה קלה אז זה יכול להשפיע לטובה על הערכת חייו, במצב כזה צריך לעודד את האדם ואת הרופאים לעזור לו להמשיך את חייו. לעומת זאת , אם אדם אינו רוצה לסבול ואינו עצמאי בפעולותיו הבסיסיות מה שמשאיר אותו בחיים זהו רצון המשפחה אז יכול להיות שלא משנה כמה תרופות יתנו לו זה לא ישפיע על הארכת החיים שלו מפני שכל רצונו הוא להפסיק לסבול מאותו כאב או איכות חייו הירודה .