לדילמה זו אין תשובה חד משמעית, מצד אחד למשפחה יש חשיבות רבה מאוד בטיפול אך הרבה פעמים למשפחה אין תקציב, זמן, כוח או מסוגלות לטפל ובנוסף גם המדינה צריכה לדאוג לאזרחיה ולכן גם עליה מוטלת האחריות לטיפול בזקן.

לדעתי, על המדינה לדאוג לאזרחיה הוותיקים מכייון שהם אלו שעזרו בעבר לפתח ולהקים את מה שאנחנו רואים כעת בהווה. הגיוני שבני משפחת המבוגר ירצו לטפל בו באופן ישיר ועל כן לדעתי כדאי שהמדינה תסבסד ותיתן הקלות למטפלים העיקריים בזקן.

לדעתי האחריות ברובה נופלת על בני המשפחה בין אם זה מתבטא בטיפול יומיומי על ידי בני המשפחה עצמם או מטפל/ת, בין אם זה ניהול והשגת זכויותיו של בן המשפחה המבוגר (ביטוח לאומי וכו'). כיום גם קצבאות זקנה/נכות נמוכות מאוד והמשפחה צריכה לעיתים לתת סיוע כלכלי.

לפי דעתי החיוב לטפל באדם המתבגר חלה הן על המדינה והן על המשפחה כשהסיוע מתחלק ביניהם בצורה המתאימה. על המשפחה לדאוג לטיפול נכון עבור בן משפחתם משום הכרת תודה על הקמת משפחתם והטיפול בהם למשך שנים, אך והיה ולמשפחה אין מספיק משאבים כדי לסייע לבן משפחתם נכנסת החובה של המדינה לעזור לאזרחיה הוותיקים שסייעו בקידום ופיתוח המדינה לקבל את הטיפול המתאים להם.

אני חושבת שלטיפול בזקן יש ערך מוסף של חינוך לדור העתיד.

בסוף כולנו נהיה זקנים, ואם נראה דוגמא אישית לדור הצעיר והוא יראה בעתיד דוגמא אישית לדור הבא, ייווצר מעגל שבו תמיד יש מי שדואג ומטפל בזקנים.

אני חושבת שעל הילדים לטפל בהוריהם. והרי יש לזכור שאותו אדם זקן היה בעבר הורה מסור שטיפל בילדים שלו בכל מרצו ואהבתו והקדיש להם הרבה מכוחו והונו. ולכן, זכות היא לנו לנסות להחזיר להם ואף בכל מחיר. זה המעט שנוכל לעשות למענם.

לדעתי השילוב בין שניהם תוך התייחסות ליכולות ולמשאבים של המשפחה והרצונות של בן המשפחה מאוד חשובים. ההתערבות של המדינה מאוד יכולה להקל על כך ולכן לדעתי השילוב מאוד חשוב. כמובן במקרה שאין משפחה שיכולה לעזור התערבות המדינה אכן נצרכת.

אני מסכימה עם יפה. אם למשפחה תהיה יכולת כלכלית לבחור את צורת הטיפול בלי לדאוג לכסף, סביר להניח שיתנו את הטיפול המתאים ביותר לבן משפחתם כך שיתאים גם לו וגם להם מכל הבחינות.

אני גם כן חושבת שברגע שיש למשפחה יכולת כלכלית ופיזית אז למה לא, אך באמת ברגע שהכסף נהיה עול זה מקשה על הטיפול בזקן ולא משנה מה הקירבה ברגע שיירד העול הכספי כך מבחינה פיזית זה יהיה קל יותר.

אני חושבת ששילוב בין העזרה של המשפחה לבין העזרה המתקבלת מהמדינה הוא קריטי. גם אם מבחינה כלכלית אין בעיה למשפחה לתמוך בבן המשפחה המבוגר, יכולות לצוץ בעיות אחרות, כגון בעיות רגשיות, נפשיות וחברתיות שונות. לכן, אני חושבת שהמדינה בהחלט צריכה לתמוך באזרחיה הוותיקים, ולהרחיב את התמיכה המוצעת למשפחה המטפלת, ולא רק מהפן הכלכלי.