אני גם חושבת כמו שירה, שיש ללמד ילדים מגיל צעיר שהמילה זקן היא מילה של כבוד וההערכה ולא מילת גנאי.
לדעתי לאנשים זקנים יש ידע עצום, דרך חשיבה שונה מהדור שלנו, מוסר עבודה ועוד דברים רבים שניתן ללמוד מהם ולכן יש לעלות למודעות את המשמעות שיש למילה זקן. בנוסף, ביהדות מוזכרת המילה זקן כתואר של כבוד-  “והדרת פני זקן” “מפני שיבה תקום”, ומכאן אפשר לחשוף את הציבור בדרכים מגוונות ומותאמות תרבות למשמעות המילה זקן.

אני מסכימה עם שירה. אני חושבת שאם הכינוי זקן יבוא לידי ביטוי בחיי היום יום- לא כמילת גנאי, אלא כתואר של כבוד, כמצב קיים – כך תעלה המודעות שהזקנה היא משהו חיובי ומכובד, ולא משהו מרתיע.

לדעתי העלאת מודעות חיובית כלפי אנשים מבוגרים תועיל יותר משינוי הכינוי עצמו. לדעתי קשה לומר לבן אדם אל תקרא למישהו כך. מה שיותר יעיל לדעתי זה ללמד אנשים את הפן החיובי בזקנה ואת האמת שבה וכך להפוך את המילה זקן לתואר שמייחס כבוד.

כמו יפה גם אני חושבת שיהיה יעיל יותר לשנות את התפיסה של הצעירים כלפי המבוגרים ולא לשנות את כינוי הזקנה. המילה זקן טבועה היטב בשיח היומיומי ויהיה קשה להחליף אותו. עוזר גם לזכור ולהזכיר שכל אדם בסופו של דבר יגיע לגיל הזקנה. וכל זקן הוא בעצם צעיר בגוף של מבוגר. אין לראות בהם שונים מהצעירים ויותר מזה, הם כביכול צעירים שראו הרבה יותר מהצעיר הצעיר. הם בתוכם אותם צעירים שאנו היום. וכשאנחנו נגיע לגיל הזקנה נרצה לקבל כבוד ויחס יותר אם לא אותו הכבוד המגיע לצעיר.

אני חושבת שבאופן כללי ראוי שהמילה “זקן” תהיה מילה מכובדת ומכבדת את מי שנושא את הכינוי הזה- זהו תואר שמראה על ידע, ניסיון וחכמת חיים. בנוסף לכך לדעתי ההגדרה “אזרח ותיק” הינה גם כן הגדרה מתקבלת על הדעת וניתן להשתמש בה.

לפי הגמרא-זקנה=זה קנה-מה קנה? חכמה. לדעתי הכוונה פה היא חכמת חיים. אדם זקן עבר יותר שנים מכל אדם צעיר ואם נדע להעריך את האדם הזקן נוכל ללמוד ממנו דברים שהוא למד בחייו וכך נהיה כולנו חכמים יותר. לדעתי חוכמת החיים של הזקנים עולה על החוסר בהבנת הדור.

אני בכללי חושבת שהכינוי לזיקנה דיי תלוי במי מדובר, ולא חושבת שזה כל כך פשוט להטביע כינויי אחד שכולם יסכימו עליו.

אני חושבת שמעבר למודעות שצריכה להיות בנושא ושינוי הסטראוטיפים על גיל הזקנה, צריכים להתייחס אל כל זקן כאל אדם נפרד, בעל רצונות ומחשבות משל עצמו. ולכן, יכול להיות שבחברה מסוימת אדם מסוים לא יראה בתואר “זקן” שום בעיה, ואף יתגאה בכך, בעוד אדם אחר יעדיף כינויים אחרים. לכן, חשוב להיות ערים לכך, להתנהג ברגישות ובחכמה ולהתייחס לכל מבוגר כאל אינדבדואל, עם מחשבות, רצונות ותפיסת חיים שונה.

הסטראוטיפ הזה לא נולד מעצמו, ואם הוא מתקיים יש בו נקודת אמת שמחזיקה אותו. בואו רגע נניח את האמת על השולחן, נכון! זקנים מתקשים יותר בהבנת המושגים המחלפים כל דור, בתפיסה החברתית שלובשת צורה ופושטת צורה ובעוד הרבה דברים ארעים ומתחלפים. אבל אל לנו לשכוח שבערכים פנימיים, באמת ובהסתכלות הבוגרת והבשלה שלהם לחיים, אין לנו סיכויי להיות עד שלא נגיע לזקנה ונתקשה להבין את המושגים המתחלפים בכל דור ואת התפיסה החברתית שלובשת צורה ופושטת צורה….

דבר זה חמור מאוד. אכן ניתן לראות כיום כי הסטריאוטיפ אכן תופס מקום נרחב בהקשר לזקנים וקיימת גילנות חזקה ביחס אליהם, ואין זה נכון כלל. הזקנים יכולים לתרום מידע האישי שלהם ומנסיון חייהם רב השנים, אילו הצעירים היו קצת יותר קשובים…. ומלבד זאת רב הזקנים אינם לוקים בבעיות שונות וההכללה אינה מוצדקת כלל. הגיל לא בהכרח מביא איתו מצבים חדשים שמצדיקים את חוסר היחס לזקן והגילנות הזו.