לדעתי לחיים יש משמעות גדולה מאוד ואסור להפסיקם בשום מחיר. דוד המלך אמר “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם-אל יתייאש מן הרחמים”. אדם צריך להמשיך להתפלל ולקוות שהשם יעזור לו ויוציא אותו מהמצב הרע בו הוא נמצא עד לרגע מותו. בנוסף לכך אדם צריך להאמין שאם השם שם אותו במקום של להיות חולה וכמעט למות אז הוא צריך לעמוד בניסיון ולא לשנות אותו.

בהמשך לעמדת הנגד, יש הטוענים כי כאשר מטופל מתנגד לטיפול להארכת חיים בשל תופעות לוואי הקשות שלו, שעלולות שעלולות לקצר את חייו או לגרום להרגשה רעה עד שלא יתאפשר לו להיפרד מיקיריו ולסדר את ענייניו כראות עיניו בטרם לא יהיה מסוגל עוד. כמו כן, טוענים עוד כי כאשר טיפול מסוים לא יאריך את חייו של המטופל, המשאבים יכולים אולי להיות מנוצלים לשם הצלת חייו של אדם אחר שזקוק להם עפ”י עיקרון הצדק החלוקתי.  

על פי היהדות, ערך החיים הוא ערך עליון וכל יום הוא יקר כמו שנת חיים. הרי עצם היותך חי מהווה את הזכות שלך לחיות מידי האלוהים. הגוף הוא פיקדון שניתן מהאל עבור הנשמה לפרק זמן מסוים ואל לנו להחזיר אותנו לפני הזמן. בנוסף, מצד הרופאים שיכולים להתנגד לטיפול משום הסבל שהוא עלול לגרום  עליהם לראות את הארכת חיי החולה שלו כהצלחה וכמטרה, אפילו אם מדובר במספר ימים. יתר על כן, מטופלים רבים יעדיפו כל חיים על פני האלטרנטיבה, ויכולים ליהנות גם ממחוות קטנות ורגעים של חום בחיק המשפחה.

מנגד, יש הטוענים כי יש להפסיק טיפול שנועד להאריך חיים למטופל סופני כאשר הוא סובל ואין לו אופק לריפוי או טיפול. לדוגמא: חולה סופני העובר טיפולים כימותרפיים מבקש להפסיק את הטיפולים כדי להקדיש יותר זמן למשפחתו בסוף ימיו. בנוסף, רבי חיים פלאג’י טוען כי ניתן להתפלל על החולה שימות בגלל סבלו וייסוריו הרבים. מכאן, יש להתייחס לחולה לדעותיו כלפי הטיפול ולסבל שלו. החולה לא יאריך ימים אך יזכה לאיכות חיים בסוף ימיו.

להפסקת טיפול שנועד רק להאריך את חייו של החולה סופני ואין לו אופק לריפוי או לטיפול