לדעתי נושא גיל הפרישה הוא נושא רגיש. מצד אחד אכן צריך להגדיר את הגיל בכדי שאנשים הרוצים לפרוש יוכלו. אך מצד שני, ישנם אנשים שלא מעוניינים לפרוש מהעבודה ועל כן הגדרת גיל פרישה לא מיטיבה עמם. ולכן אולי ניתן להגדיר זמן פרישה ולא גיל ובכך ישימו לב לעוד קריטריונים משמעותיים כמו תפקוד, מצב נפשי ורגשי וכד’.

לדעתי גיל הפרישה אינו אמור להיות תלוי רק בגילו של האדם, אלא גם ברמת תפקודו הפיזית והקוגניטיבית, רמת המוטיבציה שלו לעבוד וכוחותיו הנפשיים. יכול להיות שמבין שני בני אדם באותו גיל אחד פחות יתפקד והשני יתפקד ברמה גבוהה וחוסר עיסוק עלול להיפך לפגוע בתפקודו. לכן, אני חושבת שכדאי לאפשר למבוגרים בטווחי גילאים אלו אפשרות  להמשיך לעבוד כמו כולם ולא לפרוש.

לדעתי גיל הפרישה הוא נושא שחשוב ממש לתת עליו את הדעת. כיון שישנם אנשים שבגילאים מאוחרים (מעל גיל 70), שהם עדין פעילים ובעלי מוטיבציה לפעול ולהשפיע. ואם יקבעו להם שהם חייבים לפרוש זה עלול לגרום להם למשבר קשה ממש. לכן חשוב לאפשר את האופציה שלא לפרוש לאנשים בעלי מוטיבציה גבוהה ויכולות קוגניטיביות ופיזיות.

אני חושבת שאת גיל הפרישה צריך לקבוע לפי התפקוד של האדם- הביצוע העיסוקי ולהתייחס למרכיבי האדם: קוגניטיבי, נפשי- רוח האדם, פיזי. אני חושבת שיש מקום להתייחס לשיקול דעתו של האדם בנוגע לגיל הפרישה, אך זאת כחלק מבדיקה של נתוניו. יש לשים לב שהאדם לא יפגע בעבודה ושאכן תהיה מותאמת עבורו או שהאדם יפגע בתפוקת העבודה. לכן לדעתי קביעת גיל הפרישה לפי תפקוד היא הדרך הנכונה ביותר.

אני גם חושבת שפרישתו של האדם צריכה להיות לא לפי גילו, אלא לפי מצבו הבריאותי ותפקודו.

אם הוא בגיל מבוגר ומסוגל לבצע את עבודתו באופן הטוב ביותר- אין סיבה שיפרוש, אלא אם כן חפץ בכך.

אני חושבת שהגדרת גיל הפרישה הוא חשוב כדי שיהיה איזה שהוא קו שיסמן לנו לבדוק את העניין והמצב של הבן אדם. אך, עם זאת לדעתי הקו לא צריך להיות חובה אלא אולי כן חשוב לעשות בדיקות תקופתיות כדי לבדוק את מצבו  של האדם תוך התחשבות ברצונו וביכולותיו.

אני גם כן מסכימה עם יפה. חשוב שיהיה גיל פרישה אחיד, כך שאנשים מבוגרים שאינם מסוגלים לעבוד בצורה טובה כבעבר יוכלו לפרוש בצורה מכבדת. אך, יחד עם זאת חייבים להתייחס לכל אדם כאל אינדבדואל, ולא רק כחלק מחברה. כלומר, יכולים להיות אנשים שהגיעו לגיל הפרישה, אולם תפוקתם בעבודה אינה ירדה, ולהיפך, הם צברו הרבה מאוד ניסיון וידע מקצועי, כך שלהכריח אותם לפרוש יהיה עוול מבחינתם. לכן, חשוב לקבוע גיל פרישה, אולם לשקול את הנתונים של כל אדם באשר הוא, ולאפשר למבוגרים המתאימים לכך להמשיך בעבודתם.

גיל הפרישה פעמים הינו נושא רגיש העלול לפגוע הזקנים מאוד ולדרדר אותם נפשית  בשל הנפילה מהתעסוקה לזמני שיעמום אינסופיים. אך עם זאת על כל מנהל עבודה לדאוג כי פועליו ינהלו את העבודה בצורה הטובה ביותר, וברגע שקיימת ירידה תפקודית ולו המועטה ביותר, קיימת לו הרשות לחפוץ כי עובד זה לא יוסיף לעבוד. גם אם בעיני האדם המבוגר הינו כשיר לגמרי, לדעתי אם אכן נכחה ירידה תפקודית בשל ירידה קוגניטיבית או ירידה פיזית מוטורית, המפעל או מקום העבודה רשאי לבקש יציאה לפנסיה.