גיל הפרישה הוא נושא רגיש, אנשים שצריכים על פי החוק לפרוש כיוון שהגיעו לגיל פרישה ומעוניינים להמשיך לעבוד עלולים לחוות ירידה במצבם התפקודי והנפשי עקב הפרישה. מאידך, ייתכן שלמעסיקים רווחי יותר להעסיק צעירים ולקבל תפוקת עבודה גבוהה יותר. לפי דעתי יש לאפשר לאנשים שעברו את גיל הפנסיה להמשיך לעבוד, במידה ומעוניינים בכך, תוך התחשבות במצבם. ניתן להתאים עבודות לאנשים בגיל זה, כשם שקיימות משרות אם, משרות סטודנט וכו כך ניתן גם להציע משרות לאוכלוסייה זו.

אני מסכימה עם נהורא לגבי זה שיל הפרישה צריך להיקבע לפי התפקוד של האדם הן מבחינה תפקודית והן מבחינה נפשית האם הוא חושב שהוא מסוגל להמשיך לעבוד? זאת מכיוון שיש אנשים שברגע שהם יוצאים לפנסיה חלה הידרדרות במצבם ויש אנשים שזה שהם לא יוצאים לפנסיה הם מרגישים שהם נשחקים ולכן לדעתי אמור להיות וועדה שבודקת את תפקוד האדם ומצבו הנפשי ולקבוע איתו האם הוא צריך לצאת לפנסייה או לא.

גיל הפרישה פעמים הינו נושא רגיש העלול לפגוע הזקנים מאוד ולדרדר אותם נפשית  בשל הנפילה מהתעסוקה לזמני שיעמום אינסופיים. אך עם זאת על כל מנהל עבודה לדאוג כי פועליו ינהלו את העבודה בצורה הטובה ביותר, וברגע שקיימת ירידה תפקודית ולו המועטה ביותר, קיימת לו הרשות לחפוץ כי עובד זה לא יוסיף לעבוד. גם אם בעיני האדם המבוגר הינו כשיר לגמרי, לדעתי אם אכן נכחה ירידה תפקודית בשל ירידה קוגניטיבית או ירידה פיזית מוטורית, המפעל או מקום העבודה רשאי לבקש יציאה לפנסיה.

אני גם כן מסכימה עם יפה. חשוב שיהיה גיל פרישה אחיד, כך שאנשים מבוגרים שאינם מסוגלים לעבוד בצורה טובה כבעבר יוכלו לפרוש בצורה מכבדת. אך, יחד עם זאת חייבים להתייחס לכל אדם כאל אינדבדואל, ולא רק כחלק מחברה. כלומר, יכולים להיות אנשים שהגיעו לגיל הפרישה, אולם תפוקתם בעבודה אינה ירדה, ולהיפך, הם צברו הרבה מאוד ניסיון וידע מקצועי, כך שלהכריח אותם לפרוש יהיה עוול מבחינתם. לכן, חשוב לקבוע גיל פרישה, אולם לשקול את הנתונים של כל אדם באשר הוא, ולאפשר למבוגרים המתאימים לכך להמשיך בעבודתם.